הכרעת דין בתיק ת"פ 5634-07

הרקע וההליך

1.         הנאשם מואשם בעבירות של פריצה לרכב וגניבה מרכב, בכך שביום 29.1.04, סמוך לשעה 21:00, ברחוב משכנות שאננים בירושלים, הוא ניפץ את השמשה הימנית קדמית של  רכב פולקסוואגן פולו, מ.ר. 18-516-35, באמצעות אבן, הכניס את ידו לתוך הרכב וגנב מתוכו מכשיר טלפון נייד. הנאשם נתפס בכף ע"י שוטרים, כשהטלפון הנייד בידו.

ראיות המאשימה

2.         המתלונן, מר ד.פ, העיד כי ביום האירוע כשהיה בסרט בסינמטק, התקשר אליו שוטר שהודיעו על פריצה לרכבו מסוג פולקסוואגן בצבע צהוב, שחנה סמוך לסינמטק. כשהגיע לרכב, הבחין שחלון הרכב שבור, מנופץ והזכוכית מפוררת, ברצפת הרכב היתה מונחת אבן גדולה, וליד הרכב עמד השוטר ואדם כפות, שהשוטר אמר כי הוא שפרץ לרכב וגנב מתוכו מכשיר סלולארי. הסלולארי שמספרו 058-0618659 היה שייך ליעל שהיתה אז חברתו של המתלונן, ולימים אשתו, ולדבריו נשאר בטעינה במטען/דיבורית שמעל לרדיו ליד מושב הנהג. הרכב לא חנה בחניון, אלא על הכביש צמוד למדרכה, בסמוך לאתר בניית מדרשת בגין. המתלונן הגיע עם הרכב לתחנת המשטרה לצורך בדיקת טכנאי מז"פ, אך הבדיקה לא נערכה, ולא ידוע לו מדוע ומה נעשה עם האבן שנמצאה ברכב.

3.         עד התביעה, סמ"ר עוז עובד, התצפיתן שתיצפת על האירוע מבנין  על החומה, העיד כי הוא בתצפית שלט על הרחוב ממול שאינו ארוך, וראה בו את הנאשם יורד משכנות שאננים, מסתכל לתוך רכב גולף בצבע צהוב, שחנה ימין הרחוב בו בוצעו עבודות, הולך לחלק הקדמי של הרכב, מסתכל ליד חלון הנהג, שוב חוזר לחלון שליד הנהג, הסתכל לתוך הרכב פעם נוספת, ניגש לאתר הבנייה שהיה סמוך, הרים משם אבן, חזר לרכב, שבר את החלון, הכניס ידו השמאלית לרכב והוציא מתוכו, משהו שהיה קשה לזהותו והלך לכיוון דרך חברון. הוא זיהה את הנאשם עפ"י לבושו כאדם יחידי שהיה ברחוב (ראה עמ' 9 ש' 14 לפרו' ( ותיאר כי לבש מכנס גי'נס בהיר וג'קט כהה, והעיד כי דיווח את שראה לראש הצוות, ליאב, והמשיך במקביל לצפות בנאשם עד הגיעו לליאב, שפגש את הנאשם ועצר אותו. העד לא ראה את המפגש בין הנאשם לבין ראש הצוות בשל מבנה שהסתיר, אך ראה באמצעות משקפת בצורה מאוד ברורה את הרכב, את האבן שהחזיק הנאשם ואת כל האירוע. להערכתו המרחק בינו לבין הרכב היה כ-150-100 מטר.

4.         עד התביעה, השוטר ליאב מנשרוב, שהיה ראש צוות, מיקם את התצפית אך לא נכח בה, הוא ביצע בילוש באיזור, והעיד כי קיבל בקשר דיווח מהשוטר עוז שראה אדם השובר באמצעות אבן חלון של רכב. מנשרוב הגיע למקום מניידת המעצר בה שהה, ראה את הנאשם ליד הרכב, הזדהה בפניו כשוטר, עצר אותו, עשה עליו חיפוש, מצא אצלו את הטלפון הנייד מסוג סאמסונג ותפסו כמוצג. לדבריו הנאשם לבש גי'נס בהיר וחולצה כהה,. בהגיעו לתחנת המשטרה, הגיע לשם גם המתלונן שתיאר את הפלאפון שתאם את המכשיר שנתפס על הנאשם, והמכשיר הוחזר למתלונן.

כשנשאל איך בעל הרכב ידע על הפריצה, השיב :

"הנוהל הוא אחרי שקורת פריצה יש לנו חשוד ואנו מנסים לאתר את בעל הרכב. כשמאתרים אני מזדהה כקצין ומבקש להגיע למשטרה להגיש תלונה להגיד מה נגנב ואם אחד הדברים הוא שלו ולאחר אישור מהחוקר אני משחרר את הדברים".

ראה : עמ' 4 ש' 32-30 לפרו'.

5.         כשנשאל ליאב לגבי התיאור שקיבל מהשוטר עוז, השיב כי אינו זוכר במדויק אך קיים נוהל לפיו מעבירים מיקום מדויק, תיאור לבוש, חולצה, מכנס, וכל הפרטים המזהים על מנת שהשוטר המגיע למקום יוכל לזהות את האדם. ברענון זכרונו של העד נמסר מהדו"ח שערך התיאור שמסר לו השוטר עוז :

"בדיווח הנ"ל ... החשוד מרים אבן גדולה ושובר חלון של הרכב שנמצא שם . לאחר מכן הנ"ל נראה לוקח דבר מה מהרכב ולאחר דיווחים הנ"ל הולך לכיוון דרך חברון".

ראה : עמ' 5 ש' 9-7 לפרו'.

בתגובה לעיכוב הנאשם ע"י ליאב הנאשם השיב לו: "בסדר בסדר", מכאן לדברי ליאב, ניתן להסיק כי הנאשם ידע שנתפס בכלכלתו. לדברי ליאב הנאשם היה האדם  היחיד ברחוב משכנות שאננים (על אף שלא ציין זאת בדו"ח):

"רחוב משכנות שאננים זה רחוב של 120 מ' בערך. רחוב מאוד קטן, מאוד צר, עצם ריבוי האנשים שנמצאים הם מחנים את הרכב  ברחוב הזה והולכים או לאזור הסינימטק או לגן הפעמון. בזמן הדיווח הנאשם היה לבד במקום."

ראה : עמ' 6 ש' 27-22 לפרו'.

6.         ליאב עצר את הנאשם כשהחל ללכת לכיוון רח' דרך חברון, בחקירתו הנגדית הוא אמנם לא זכר אם בשלב זה הנאשם היה לבדו ברחוב, אך לדבריו התצפיתן זיהה את אירוע הפריצה באמצעות משקפת מאוד רצינית מסוג 15X80, ושמר על קשר עין רצוף עם הנאשם מהתצפית במרחק של 200-300 מ' בקו אווירי ישיר ללא הפרעה.

7.         עד התביעה, רס"ר אדיב גודה, גבה את הודעת הנאשם ביום האירוע, לאחר שהסביר לנאשם במה הוא חשוד והזהירו, תרגם לו את ההודעה מעברית לערבית, ואישר כי לא הודיע לנאשם על זכותו להתייעץ עם עו"ד. הוא שמע משני השוטרים שהיו בשטח על האירוע, קרא את הדו"חות שכתבו, ולאחר מכן החל בחקירת הנאשם.  לדבריו תפיסת האבן לא התבקשה, משום שממילא לא ניתן לקחת טביעות אצבע מאבן (ראה עמ' 13 ש' 33 לפרו').

גירסת הנאשם

8.         הנאשם העיד כי בעת שחזר לביתו מחנות המשפחה בשער החדש, דרך רחוב הסינמטק, ראה על גג הרכב טלפון סלולארי כבוי, אותו לקח כדי להתקשר לבעליו ולהחזירו, אלא שבלש שהגיע בלבוש אזרח, האשימו בפריצה לרכב ובגניבת פלאפון, למרות שחלון הרכב לא היה שבור והוא אף טען בפני הבלש שאין כל רכב פרוץ במקום. למרות זאת הבלש לקח אותו לתחנת המשטרה, שם הוא נחקר במשך שעתיים וחזר לביתו.

9.         הנאשם העיד כי  אינו זוכר את סוג הרכב וצבעו וכשנשאל מדוע במשטרה אמר שהרכב היה בצבע אפור או כסף, השיב שאם השיב כך  לאחר האירוע כנראה שכך היה כי מאז חלפו 6 שנים וכעת הוא אינו זוכר.